בקבוק של מספרים

גדי חיכה ליום הזה שנים רבות. טיולים במדבר, חיטוט בערימות הג'אנק של שוק הפשפשים, התגנבות לחפירות ארכיאולוגיות, ובעיקר המון המון חלומות: חלום קבוע על שד במנורה או בקבוק, שיעניק לו שלוש משאלות תמורת שחרורו. הוא לא היה היחיד, כמובן, שחיפש שדים בבקבוקים – בטח לא במזרח התיכון – אבל היה לו ברור שאת הדבר שיבקש לא ביקש עוד אף אחד אף פעם.

בסופו של דבר הבקבוק חיכה לו באזור התעשייה של לוד, סמוך לאנטנה סלולרית, מאחורי שיח קקטוס. בקבוק כמעט שקוף, עשוי זכוכית עבה וסתום בפקק מאובק. גדי לא היסס ושלף את הפקק, ותוך רגע ניצב מולו שד.

"אל תגיד לי", פתח השד, "אתה יודע מי אני ורוצה את המשאלות שלך". גדי ניסה לענות אבל השד הסה אותו: "תקשיב, יש לנו איגוד מקצועי ואני חייב לנהוג לפי נוהל שחרור מבקבוק אחרת יתנו לי קנס. השלב הראשון הוא להודות לך – תודה – ועכשיו אני נותן לך משאלה אחת למימוש מיידי. אם אתה רוצה יותר משאלות אתה צריך לפנות לאיגוד ולבקש ועדת חריגים, זו זכותך אבל בינינו – חבל על המאמץ. יאללה דבר כי אני צריך להגיע לבר מצווה."

גדי חייך מאוזן לאוזן, נשם נשימה עמוקה ואמר "אני רוצה להיות מסוגל לפרק כל מספר לגורמים ראשוניים".

השד הסתכל עליו בהלם קל, ניער את האבק מהאוזניים המחודדות, מעך יתוש שברח משם. "לא הבנתי. לפרק מה?"

"לפרק מספר לגורמים ראשוניים. למשל אם מישהו אומר לי 35 אני רוצה מיד לדעת שזה 5 כפול 7. אם אומרים לי 119 אני רוצה לדעת שזה 7 כפול 17. וככה כל מספר, גם גדול מאוד מאוד – אני רוצה שתתן לי את היכולת למצוא מיד את המספרים שמחלקים אותו ללא שארית."

השד הסתכל ימינה ושמאלה בעצבנות. "נגיד שזה בכלל אפשרי ונגיד שאני מבין מה אתה רוצה, לא היית מעדיף להיות עשיר או משהו? אני יכול לסדר לך להיות מנכ"ל קרוקס ועדיין להספיק לבר מצווה ההיא…" אבל גדי לא היה מוכן לוותר. "בוודאי שזה אפשרי," אמר כשעיניו נוצצות, "יש משפט כזה בתורת המספרים. כל מספר הוא או ראשוני או שניתן לפירוק לגורמים ראשוניים. הבעיה היא שאין דרך להגיע לפירוק הזה – רק לנחש, והסיכוי להצליח הוא יותר קטן מהסיכוי שייפול לי נחליאלי מתוך האוזן; אתה יכול לדאוג שהניחוש שלי תמיד יהיה נכון."

הרחק הרחק משם, בתוך כספת מאובטחת היטב בלב ליבו של בניין שמור ונעול, ישבה חתיכת פלסטיק בגודל של כרטיס אשראי ולא תיארה לעצמה איך חייה עומדים להשתנות.

מיד באותו ערב, גדי ניגש למחשב שלו ושלף קובץ שהותקן אוטומטית יחד עם מערכת ההפעלה. הקובץ כלל שם ופרטי קשר של חברת "א.א. אבטחה בע"מ" האמריקאית, כתובת של אתר אינטרנט, ועוד רצף מוזר של מספרים. כשמחברים את המספרים הללו מקבלים מספר אחד ענק – קצת יותר מ-600 ספרות. גדי העלה פוסט לפייסבוק: "היי חברים, מכירים את המספר 6129910313…? אז הגורמים הראשוניים שלו הם 152301932486… ו-823408230841…" עם צילום מסך של הקובץ.

למחרת בבוקר גדי התאכזב לגלות שהאינטרנט עדיין פועל. הפוסט שלו זכה ל-5 לייקים ושתי תגובות "חחחחח" מבני משפחה. אפס שיתופים. "איך אתם לא מבינים, אני שברתי את האינטרנט!" צעק על המקלדת, אבל היא לא רצתה לשמוע. בייאושו, גדי התחיל להעתיק את הפוסט שכתב לכל רשת חברתית ואתר תוכן-גולשים שהכיר.

עד אותו יום, שני המספרים שניחש גדי גרו בנחת בתוך כרטיס חכם מוגן מפריצה. לא היתה דרך פרקטית להגיע אליהם, או לשכפל את הכרטיס – כשהיו זקוקים להם, היו מחברים את הכרטיס החכם למחשב אחר, המחשב היה מעביר לכרטיס בקשה לבצע פעולה מתימטית עם המספרים. אחרי כל פעולה כזו היו מחזירים את הכרטיס לכספת שלו ונועלים אותה היטב. העולם הכיר רק את המכפלה של אותם שני מספרים סודיים, וטכניקה מתימטית פשוטה תרגמה את פעולת הכפל ל-"חתימה דיגיטלית". אף אחד, כך העריכו, לא יצליח לעולם לנחש אותם.

"תסביר לי שוב מה קרה", ביקש מנכ"ל א.א. אבטחה בע"מ מהטכנולוג הראשי שלו, ראש חטיבת המידע.

"מה שקרה זה שמישהו פרסם באינטרנט את הסוד הכי שמור שלנו, ואנחנו לא יודעים איך הוא הגיע לזה. אין שום סימני פריצה על המתקן המאובטח שבו הם שמורים, הכל נראה שלם. ההסבר היחיד הוא שהוא הצליח לפצח את הקוד, ואין שום טכנולוגיה שמאפשרת כזה דבר."

המנכ"ל דרש הסברים. "איך אפשר לפצח את הקוד הזה? מה זה בעצם אומר? ומה אנחנו עושים עכשיו?"

"הדרך היחידה לפצח את הקוד היא לנחש מספר באורך 300 ספרות שהוא המפתח שלנו. יש כל כך הרבה אפשרויות שזה ייקח מיליוני שנים ויעלה הרבה יותר מאשר יעלה לקנות את כל המניות שלנו ופשוט לבקש. מה זה בעצם אומר? שכל מי שבא לו יכול לבנות אתר ולתת לעצמו אשרת אבטחה עם חתימה שלנו. כל אחד יכול להזדהות בתור כל אחד אחר."

– "אתה רוצה לומר לי שכל האבטחה באינטרנט קורסת ברגע שילד סיני או ישראלי מנחש מספר אחד? ומה עושים עכשיו?"

"מנפיקים לעצמנו מפתח חדש. שומרים עליו היטב. פונים בדחיפות למיקרוסופט אפל וגוגל, מבקשים שיוציאו עדכון אבטחה קריטי למערכות שלהם וישלחו לכל הלקוחות – העדכון צריך למחוק את האשרה הישנה ולהכניס את החדשה. במקביל צריך להוציא הודעה פומבית לכל יצרני מערכות סגורות – כמו עמדות אינטרנט בשדות תעופה – שיעדכנו את המערכות שלהם. סביר להניח שיתבעו אותנו.", נאנח הטכנולוג.

המנכ"ל לא אהב לשמוע את זה. "ומה אם ינחשו את המפתח החדש?"

"אין שום סיכוי," הבטיח הטכנולוג.

שבוע לאחר מכן, כשגדי פרסם את המפתח החדש, הטכנולוג הראשי פוטר. וגם המנכ"ל.

אי שם בישראל, ישב גדי והתבונן בבקבוק החבוט. לטלפונים של כתבי הטכנולוגיה הוא הפסיק לענות מזמן, וכמעט ציפה לביקור-פתע של סוכני מוסד שיגייסו אותו לפענוח צפני אויב. כשראה עשן חודר מתחת לדלת דירתו היה בטוח שזה גז מרדים – כמו בסרטי המרגלים – אבל עד מהרה העשן קיבל צורה מוכרת. השד מן הבקבוק חזר.

"באת להעניק לי עוד משאלות?" שאל גדי בזלזול.

"האמת שלא," ענה השד, "חטפתי חזק על המשאלה האחת שהענקתי לך. יו"ר הוועד שלנו מאוד התעצבן על מה שעשית לאינטרנט, ועשה לי משפט שדה. אל תשאל."

גדי שאל. "ומה קרה?"

"עזוב מה שקרה. מה שיקרה עכשיו זה שאני לוקח חזרה את היכולת המגניבה שנתתי לך."

"מה?" התעצבן גדי. "אבל יש כללים, שחררתי אותך מהבקבוק וכל זה!"

"נכון," אמר השד, "ולכן חלק מהעניין הוא שאני צריך לחזור לבקבוק לעוד כמה שנים. עונש על זה ששברתי את תורת המספרים. תעשה טובה, זרוק אותי במקום יפה, אולי עם תצפית לים ולא לכספומטים? אני אוהב ים."

ובן רגע, הפך שוב לעננת עשן ונשאב לתוך הבקבוק.

 

(הערת המחבר: הסיפור בדיוני. אין דבר כזה, שדים בבקבוקים שמעניקים משאלות. ולחברת אבטחת מידע אמריקאית לא יקראו א.א. אבטחה בע"מ, כי מדברים שם אנגלית.)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טכני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s